וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. (עמוס ט, י"ד)
אודות השיר
השיר הוא אחד משלושה שירים שנכתבו לתכנית 'יום הצדעה לתרבות יהודי אתיופיה'. השיר נכתב לאחר שהמחבר אסף סיפורים וחוויות של עולי אתיופיה על מסעם לארץ ישראל. בשיר מסופר על העלייה המאורגנת של יהודי אתיופיה, שהובאו לארץ בשני מבצעי עלייה: "מבצע משה" (1983/4) ו"מבצע שלמה" (1991), על מסע הנדודים ועל המכשולים שעמדו בדרכם.
בשיר בא לידי ביטוי חלומם של יהודי אתיופיה, אותו החלום הנשמע בפיוטים היהודיים העתיקים ובשירי "חיבת ציון" והעליות החלוציות הראשונות – "לא נפסיק ללכת לארץ ישראל".
את השיר מבצע המלחין שלמה גרוניך עם חברי מקהלת "שבא", המורכבת מנערות ונערים בני העדה האתיופית.
ערכים מובילים בשיר: זיקה לעם היהודי, לארץ ולירושלים (כיסופים לציון), משפחתיות, תרבות, סבלנות וסובלנות, פתיחות, פלורליזם תרבותי, קבלת האחר.