דילוג לתוכן

שיר של יום - ירושלים

מה נאוו - אודות השיר

אודות השיר

לפנינו פיוט ידוע ומרכזי ביותר במסורת יהודי בבל, שאותו נהוג לשיר בחתונות. המשורר בפיוט פונה לזוג מיוחד, שחווה מפגש מרגש: לציון ולבנים השבים אליה. הוא מעודד את שני הצדדים להתעורר ולשמוח נוכח המפגש המחודש, עם העלייה ארצה. הפיוט מהדהד את החיבור המופיע בדברי הנביאים - ישעיה וירמיה - בין שמחת הגאולה של הארץ על-ידי העם, ובין שמחתם של חתן וכלה (להרחבה כאן

בפיוט מתוארות רגלי המבשר המדלגות על ההרים, בזמן שציון מתעוררת מהעצב; הבנים שבים בשירה ומזמור בדרכים הנסללות עבורם; יוצאים מהגולה בששון, עוברים מהחושך אל האור וגואלים את הארץ מעצבונה. תיאורי השמחה וההתרגשות הרבים כמו שוטפים את הקהל, זה העולה לציון וזה השר את הפיוט בשמחות. 

בפיוט שוזרים פסוקים מנבואות נחמה וגאולה מרכזיות, בעיקר של ישעיה וירמיה. הקהל המסורתי המאזין לפיוט בקיא בתנ"ך, מבין את ההקשר של נבואות הנחמה ויודע להשלים בראשו את הפסוקים השונים.  

את הפיוט חיבר ר' שמעון בן ר' נסים שמעון, כחלק מהתעוררות ציונית במהלך המאה ה-20 בקהילה היהודית בבבל, היא עיראק. הוא היה משורר ואיש חינוך ידוע בבגדד, ששימש כמורה וכמנהל. הפיוט נקלט במהרה בקהילה, ועם העלייה ארצה התפשט בחברה כולה והיום מוכר ומושר בפי רבים. ר' שמעון לא רק דרש, אלא גם קיים ובתחילת שנות ה- 50 עלה לישראל.

 

מילון

מַה נָּאווּ עֲלֵי הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר – כמה יפים צעדי המבשר את השלום, הגאולה על ההרים.

קוֹל צוֹפַיִך יִשְׂאוּ קוֹל רִנָּה – הצופים שתפקידם להודיע מי מגיע לעיר, מתחילים לשיר כשרואים את העולים. 

הִתְנַעֲרִי מִתּוֹךְ מְגִנָּה – תתנערי מהיגון - העצב.

עַיִן בְּעַיִן תִּרְאִי שְׁכִינָה – השכינה היא התגלות האלוהים בעולם, והשורה פונה לציון שעתידה לראות אותה בקרוב בשובה מהגלות. 

וְשָׁבוּ בָנַיִךְ לִגְבוּלֵךְ – עם ישראל חוזר לגבולות הארץ. 

לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר – עם ישראל היה שבוי בגלות ועם שיבתו לארץ יוצא לחופשי.

אֶל בֵּית הַר הַמּוֹר יְהִי שְׁבִילֵךְ – השביל שבו יפסעו העולים לארץ יוביל אותם לבית המקדש. 

סֹלוּ סֹלוּ אֶת הַמְּסִלָּה – קריאה לסלול את הדרך המובילה ארצה.

יָבֹא מְבַשֵּׂר בִּלְשׁוֹנוֹ מִלָּה – המבשר יבוא עם בשורה בפיו.

קוּמִי עוּרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ – פנייה לציון שתתעורר לקראת גאולתה, האור שלה - עם ישראל שחוזר אליה.

צְאִי מִבָּבֶל – קריאה לישראל לצאת מבבל ולעלות ארצה.

קִרְיַת עוֹבְדֵי בֵל – בבל, המקום שבו עובדים את האליל בֵל. שמו מוזכר כמה פעמים במקרא. 

נְוֵה אַפִּרְיוֹן - בית המקדש. 

שְׂאִי עֵינַיךְ וּרְאִי בָנַיִךְ – קריאה לציון לראות את בניה השבים אליה.

הִנֵּה גָדוֹל הוּא אָיֹם וְנוֹרָא – יום הגאולה מתואר בפי הנביאים כיום גדול ונורא.

עַד מָתַי כַּלָּה יָפָה וּמְעֻלָּה לְזָּר בְּעוּלָה כְּדַל וָהֵלֶךְ – הכלה היא דימוי לעם ישראל, המכונה כאן עני ונווד, שנשוי כעת לזר - לאומות העולם. 

עוּרִי עוּרִי עֲדַת יִשְׂרָאֵל – פנייה לעם להתעורר.

יִנּוֹן וְגוֹאֵל – כינויים למשיח. 

אֲרִיאֵל – כינוי לירושלים. 

זָכֹר אֶזְכֹּר חֶסֶד נְעוּרֵךְ – הבטחה מצד האל לזכור את חסד העם שהלך אחריו בנעוריו.

 

ערכים: ציונות, אהבה, מסורת וחידוש 

סימנייה